זוג מתחבק

מבחינתי העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: סוג אחד הם אנשים שפותחים ספר מתכונים או בוחרים משהו מהאינטרנט, שמים את זה לידם, ואז עושים מה שבא להם. הסוג השני, הם אנשים שבוחרים את המתכון בקפידה מרובה, דואגים שיהיה להם את כל המצרכים הנדרשים וכל הכלים שבעזרתם עליהם להכין את המתכון, ואז עוקבים אחריו בדיוק מוחלט, הוראה אחר הוראה, מילה אחר מילה.

אני רוצה לומר שבלי קשר לסוג שאליו אני עצמי שייכת, אני מעריצה את שני סוגי הטיפוסים. הסוג הראשון נתפס בעיניי כטיפוס האמנותי, היצירתי והמשוחרר יותר, שמרשה לעצמו להתנסות ולטעות וליצור ולהמציא. הטיפוס השני מעורר הערצה ביכולת ההקפדה והדיוק שלו ובסבלנות האינסופית שבעיניי היא מצרך אנושי די נדיר באופן כללי בעולם. כמובן שאצל הסוג השני רוב הסיכויים שגם המתכונים יוצאים מוצלחים עקב ההקפדה על הדיוק והשאיפה לשלמות, כך זה שזה בהכרח עוד יתרון לאוסף. אני בהחלט חושבת שהעולם לא היה שלם בלי שני סוגי האנשים הללו ולא רק בכל הנוגע למתכונים.

לפחות מנקודת המבט שלי, יש מקום קריטי וחשוב גם לסדר ודיוק וגם לכאוס ואינטואיציה. ואני בהכרח מאמינה שזה לא שחור ולבן ולא חד משמעי. גם בתוך הכאוס יש רמה מסוימת של סדר ודיוק וכנ"ל לגבי הסוג המסודר. גם אצלם תוכלו למצוא לפעמים אלתורים קטנים פה ושם.

הסוד למתכון מנצח הוא לנסות

קרש חיתוך
איזון בין שני סוגי הטיפוסים הוא ככל הנראה מתכון מושלם להרמוניה. אם נחזור לעולם הקולינריה והוצאה לפועל של מתכונים למיניהם, אפשר לדמיין כיצד דיוק יתר יכול לפגוע ולהפך, כיצד מחשבה עצמאית, יצירתיות ואינטואיציה יכולים לייצר דברים נהדרים. אם תחשבו על זה, על טעם וריח אין להתווכח, כפי שמעידה האמרה הישנה והידועה, לכן לשנות מתכונים על פי הטעם שלכם יכול רק לעשות חסד עם המנה אותה אתם מכינים. נכון, זה גם סיכון, אבל ככל שמתרגלים ומתאמנים הופכים מנוסים ומיומנים יותר והסיכון פוחת. בנוסף, הטלת ספק במתכונים שמישהו אחר כתב והמציא עבורנו יכולה בסך הכל להיות סוג של ברכה. כמה פעמים קרה שמישהו שינה כמה דברים או אפילו עשה טעות, ומבלי להתכוון כלל יצר דבר חדש ונפלא שהביא טוב לעולם.

יש אפילו תכניות בישול בטלוויזיה המבוססות על זה. בתכנית אחת, למשל, נדרשים המשתתפים להכין מנה ראשונה, מנה עיקרית וקינוח, מארבעה רכיבים אשר נבחרים עבורם בהפתעה, בלי להתכונן לכך מראש. כדי להוסיף על האתגר, יש להם זמן קצוב של 20 דקות בלבד לחשוב מה למען השם הם עושים עם תפוח אדמה, שורש חזרת, קוביית טופו ושקית צ'יפס (טוב נו, ייתכן שטיפה הגזמתי עם הדוגמא…), להצליח להכין את מה שהם חשבו עליו לבסוף בצורה מתקבלת על הדעת ולסדר את זה בצורה אסתטית על 3 צלחות המוגשות לשופטים.

מאתגר ללא ספק! עם זאת, הפתח היצירתי שהעניין הזה מייצר הוא די מדהים. זה השילוב המושלם בין דיוק לכאוס. המתכונים חייבים להיות מוקפדים ומדויקים במידת מה על מנת שיצאו אכילים, שלא לומר מוצלחים, אך מעורבים במשימה כל כך הרבה אלתור ומחשבה יצירתית ותוספות של רגע אחרון, שלרוב מתקבלים מטעמים מרהיבים ויוצאי דופן במיוחד.